בואו נדבר רגע על בעיה שעולה שוב ושוב בכל מפגש שלי עם מורים: “החשש להיות מוחלפים על ידי טכנולוגיה”.

נכון, רוב המורים לא יאמרו את זה כך. הם יספרו לי שטכנולוגיה היא לא אישית ושילד מגיע לבית הספר כדי שמישהו יביט לו בעיניים. הם יאמרו לי שהם ניסו, אבל הטכנולוגיה פשוט לא עובדת בלימוד קבוצתי. הם יאמרו לי שטכנולוגיה מסוכנת כי היא מאפשרת לילד גישה למידע לא מסונן. הם יטענו ששיטת לימוד פרונטאלית עובדת טוב יותר ומשיגה תוצאות רחבות יותר. חלקם אף יקחו את זה צעד אחד קדימה ויאמרו לי...

השבוע, בזמן שגוללתי בפייסבוק, עלה בפיד שלי פרסום של המרכז הבינתחומי ברצליה לגבי תוכנית חדשה לתואר שני, למידה על עולם הטכנולוגיה ודמוקרטיה בעולם הסבוך הזה ובעיקר הטמעת מהלכים בעולם התקשורת, המדע, העסקים וכו’ באמצעות אותה טכנולוגיה.

​

איזו תוכנית חכמה ומופלאה, הם יודעים מה הם עושים שם במרכז הזה...

​

אז מילאתי פרטים וחיכיתי שנציג יחזור אלי לברר עוד פרטים על התוכנית ואולי אמצא סוף סוף...

התעוררתי הבוקר לכתבה ב’הארץ’ שמדברת על עולם האמנות בתקופת קורונה. כותב הכתבה, היה מורה שלי לתואר ראשון שהשאיר עלי חותם חיובי ביותר.

זאת היתה השנה האחרונה בתואר, ולא נשארו יותר מדי שיעורי בחירה, אז לקחתי שיעור על ה-פרגונה.

הפרגונה, או המלחמה בין הציור לפיסול בתקופת הרנסנס, היה נושא שלא ידעתי עליו דבר. באופן כללי, התחברתי פחות לתקופת הרנסנס באיטליה, במיוחד אחרי שגיליתי את הדברים המטריפים... 

את העונה השניה של הפודקסט שלנו ״רוטרדם בת-ים״, אתגרתי את רות׳קה לעשות משהו קצת שונה. בכל יום, אנחנו לוקחות חצי שעה וכותבות פוסט.

השתגעת?חצי שעה! את יודעת כמה זמן לוקח לי לכתוב פוסט? רק המחשבה שיש לי רק חצי שעה עושה לי בחילה! כאב פיזי...